הכוח הקדום של הקהילה ושלבי ההתפתחות שלנו בתוכה

מאת: טלי ברגר

בליבה של ההיסטוריה האנושית, השבטים הקדומים מצאו את כוחם בשיתוף פעולה הדוק ובערבות ההדדית 

שאפיינו את הקהילה בה הם חיו. בעולם של תנאי מחיה קשים וסכנות רבות, הקהילה סיפקה מסגרת חברתית איתנה 

אשר אפשרה לשבטים לשרוד ולשגשג. הקהילה השבטית סייעה להבטחת הישרדותם הפרטית והקבוצתית של אנשיה

 אשר היו תלויים זה בזה למזון, מחסה והגנה, לבניית חוסן והתמודדות עם מצוקות, היא סיפקה לחברי השבט זהות

 ושייכות על ידי כך שחלקו אמונות, ערכים ומסורות. 

זהות משותפת ושייכות זו היא עמוד תווך חזק ויציב במבנה הנפשי של כל אחד ואחת מאיתנו בני האדם, 

אנו זקוקים, לעיתים, יותר משנדמה לנו, למבנה מוגן ועוטף, לתמיכת אהובנו, לעיניים רואות בהם נוכל להשתקף, 

לחיזוקים וחיבורים דרכם נוכל להמשיך ולהתפתח. 

התפתחותה של החברה המודרנית המקדשת לאינדיבידואליזם והישגים אישיים על פני טובת הכלל, מרחיקה אותנו

 מהקשר הטבעי הזה ומהכוח העצום שטמונים בקהילות תומכות 

והבדידות, המכונה גם  "המגפה השקטה"  הופכת אט אט להיות מנת חלקנו ומשפיעה על רווחתם הנפשית והפיזית 

של יחידים וקהילות כאחד. 

ההתפתחות האנושית בתהליכי ההשתייכות לקהילה: 

הצורך האנושי להשתייך לקהילה הוא צורך בסיסי וחזק, המשתנה ועובר תהפוכות לאורך מעגל החיים. 

שלבים שונים בחיים מציבים בפנינו אתגרים ייחודיים, המשפיעים על האופן בו אנו תופסים את הקהילה, את הצורך שלנו

בה ואת האופן בו אנו מתקשרים איתה. 

שלב א בתהליך ההשתייכות:  תינוקות- ילדות 

בגילאים הצעירים, הקהילה היא את התשתית להתפתחות האדם. היא מספקת את הבסיס הבסיסי ביותר: 

תחושת אישור, ביטחון ואהבה. המשפחה, הגרעין הראשוני של הקהילה,  היא המקום בו אנו לומדים את רזי התקשורת

הבין-אישית, את ערכיה של החברה ואת מקומנו בה. בגילאים אלו, אנו זקוקים לקהילה תומכת ועוטפת שתספק לנו סביבה

בטוחה ומוגנת להתנסות וגילוי. 

הקהילה, בדמות הורים, משפחה מורחבת ומסגרות חינוכיות, מייצרת רשת ביטחון המאפשרת לנו לחקור את הגבולות

שלנו ולפתח את הכישורים החברתיים הנדרשים לנו כבני אנוש. 

שלב ב בתהליך ההשתייכות: גיל הבגרות: צורך בניתוק ופירוד 

גיל ההתבגרות הוא שלב של שינויים, המביאים אותנו להתנהגויות שונות לעיתים קיצוניות: המתבגרים מחפשים את

מקומם בעולם ובקבוצות השווים, ומתרחקים מהקהילה והמשפחה. תקופה זו של רצון להתנתק מהקהילה וליצור הפרדה

היא על מנת להתפתח אינדיבידואלית עצמאית ובצורה בלתי תלויה. 

ההתבגרות והשינויים המגיעים איתה, מביאים אותנו לערער בערכים, הנורמות ודפוסי התנהגות שהונחלו לנו בילדות,

אנחנו מחפשים אחר דרכים חדשות להגדיר את עצמנו ואת מקומנו בעולם. בשלב זה אנו מעצימים את האינדיבידואל 

ואת המטרות האישיות על פני הקהילתיות, קצב החיים הופך מהיר,   זאת תקופה ארוכה יחסית בה אנו אמנם מקימים

 משפחה, מגדלים ילדים, מפתחים קרירה  וממשים עצמנו בעולם, אך גם חיים בבידוד יחסי,  

וחסרים את רשת התמיכה החזקה ואת תחושת השייכות שקהילות מספקות. 

שלב ג בתהליך ההשתייכות: לקראת גיל המעבר המקונן 

לקראת גיל המעבר, הגיל השלישי, הצורך בקהילה מקבל משמעות חדשה: הילדים גדלים, הקריירה ממושה והחיים

נכנסים לשגרה חדשה. לרוב זהו השלב בו הבדידות הופכת להיות חלק מחיינו והפחד מפני הבדידות משפיע בצורות רבות

על המערך הפנימי שלנו. בגיל זה, הצורך בקהילה ובחברה חוזר, על מנת שנוכל שוב לחוש את התמיכה ואת ההגנה, 

על מנת שנוכל לחוש את החוסן ואת הקירבה המתקיימים בלהיות יחד. 

בשלב הזה אמורה להתקיים אינטראקציה חדשה ושילוב בריא בין האינדיבידואל שפיתחתנו לבין הרצון לתרום ולהיות חלק

 מקבוצה, האינדיבידואל שבנו אמור לתמוך ולתת את חלקו האותנטי ואת יכולותיו לקהילה וזו אמורה להחזיר לו את חלקה.

לסיכום: הצורך האנושי בקהילה הוא צורך דינמי ומשתנה לאורך מעגל החיים. ב

גילאים הצעירים, הקהילה מספקת ביטחון ותמיכה, ומאפשרת לנו לפתח זהות העצמית. בגיל ההתבגרות, 

אנו מחפשים את מקומנו בקבוצת השווים, מפתחים אינדיבידואל ומתרחקים מהקהילה הבוגרת. ובגיל המעבר, 

הקהילה הופכת שוב למקור תמיכה חברתית ורגשית, בה אנו נתרמים ותורמים והיא מסייעת לנו להתמודד עם האתגרים

 החדשים העומדים בפנינו. 

הבנת הדינמיקה הטבעית שיש לנו עם קבוצה או קהילה היא חשובה על מנת ליצר נתיב של בהירות 

במערכת היחסים שלנו עם קבוצות, בכל אחד משלבי ההתפתחות שלנו בתוכה.